פסק-דין בתיק ת"א 174104-09

תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת הקטינה עקב תאונת דרכים, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975.

טיעוני התביעה

1.       התובעת 1, ילידת 1996, כבת 4 בעת הרלוונטית, וכבת 16 כיום, נפגעה בתאונת דרכים מיום 30.3.01, בהיותה הולכת רגל, עת רכב נושא רישוי מספר 85-394-27 נסע אחורנית, פגע בה, וגרם לה לנזקי גוף [להלן - "התאונה" ו- "הרכב" או "הרכב הפוגע", בהתאמה].

2.       התביעה דנא הוגשה על ידי הורי התובעת הקטינה, אפוטרופסיה הטבעיים, הם התובע 2 שהינו אביה, והתובעת 3 שהינה אמה.

3.       כאמור בכתב התביעה, הנתבע 2 נהג ברכב הפוגע בזמן התאונה, והרכב היה מבוטח אותה עת על ידי הנתבעות 1 ו- 3, בפוליסה שמספרה 1120175226.

4.       לטענת התובעים, עקב התאונה נפגעה התובעת בכף רגלה השמאלית וקרסול רגל שמאל, פונתה לבית החולים סורוקה, שם אושפזה עקב אבחנה של חבלת מעיכה בכף רגל שמאל. בהמשך, כך התובעת, הוצע לה לעבור ניתוח, בשל דפורמציה קשה של הרגל ומגבלות תפקודיות שגורמות לה לכאבים.

5.       בסיכומיהם טוענים התובעים כי מן המסמכים הרפואיים שהוגשו בעניינה של התובעת, ואשר נערכו בזמן אמת, עולה בבירור כי אכן התרחשה תאונת דרכים, כפי הנטען בכתב התביעה, בעטייה סבלה התובעת נזקים ברגלה השמאלית.

6.       לשיטתם, העדויות מטעם התביעה היו אמינות, מהימנות, אינן עומדות בסתירה זו לזו, ולטענתם, הנתבעות 1,3 לא הצליחו להביא כל ראיה אחרת, שיש בכוחה לתמוך בטענתן לגבי אופן התרחשות התאונה שלא כטענת התובעים, והכחשתם הגורפת לכל טענות התביעה, אינן מבוססות כהוא זה.

7.       לעניין הנזק, טוענים התובעים כי יש לקבל את קביעותיו של פרופ' גנאל, מומחה בית המשפט שמונה לתובעת בתחום האורטופדיה, ולפיה נכותה הרפואית של התובעת הינה בשיעור 20% לצמיתות, בשל מצב שלאחר חבלת מעיכה לכף רגל שמאל, לפי סעיף 49[2][ה]. התובעים טוענים כי יש להעמיד את נכותה התפקודית של התובעת על 25% לאור המגבלות הפיזיות מהן היא סובלת כיום, כתוצאה מהתאונה, ולאור כך שהתאונה גרמה לצמצום ניכר באפשרויות העבודה שיעמדו לתובעת בעתיד.

טיעוני ההגנה

8.       הנתבעות 1,3 מכחישות את נסיבות התרחשות התאונה, את חבותן לפיצוי בגינה, ואת הנזק הנטען על ידי התובעים. לשיטתן, לא זו בלבד שלא עלה בידי התובעת להרים את הנטל הרובץ לפתחה להוכחת אירוע התאונה כנטען על ידה, אלא שהסתירות המהותיות שעלו בין גרסאות עדיה, מתיישבות יותר עם המסקנה לפיה דין תביעתה להידחות, בשל כך שלא הוכיחה את נסיבות התאונה הנטענת. לשיטת הנתבעות, די בהטלת דופי בעדויות התביעה מצידן, ומציאת סתירות בעדויות התביעה, כדי להביא לדחיית התביעה כנגדן.

9.       עוד טוענות הנתבעות, כי לא ניתן להתעלם מהעובדה שהעד מטעם התובעת, מר אלקרינאוי חסן, הינו בן דודו של הנתבע 2, והינו גם אחיה של התובעת 3, ובן דודו של התובע 2, וכי בשלב בו נחקר נגדית על תצהירו, התברר כי הוא בעצם אחיו של הנתבע 2, ולא בן דודו כפי שנטען בתצהיר מטעמו. מכך מבקשות הנתבעות להסיק כי יש להטיל ספק רב באמינות עד זה, שללא ספק הינו עד מעוניין, ויש ליתן לכך משקל רב.

10.   בסיכומיהן, ממשיכות הנתבעות בהטלת ספק במהימנות עדי התביעה, לאור סתירות מהותיות שלטענתן עלו בין גרסאות עדי התביעה, סתירות אשר לא הצליחו התובעים ליישב ולהסביר בסיכומיהם, ואשר מנוגדות לגרסת התביעה היא.

11.    הנתבעות טוענות כי גם לעצם הפגיעה וכיצד התרחשה בלי שיכול היה הנתבע - הנהג להבחין בה ולמנוע אותה, לא הובאה גרסה מניחה את הדעת מטעם התובעים, וכי עלו סתירות משמעותיות בין גרסת הנהג במשטרה - נ/1 לבין גרסתו בחקירתו הנגדית, שלא ניתן להן כל הסבר מניח את הדעת, ואשר מחזקות את טענת הנתבעות לפיה גרסת התובעים לתאונה איננה מתיישבת עם ההיגיון והשכל הישר.

12.   בשאלת הנזק, טוענות הנתבעות, כי התובעת סובלת מקיצור זניח באורך כפות הרגליים, ולעיוות שנותר ברגלה, אין כל משמעות תפקודית בפועל, והיא מתהלכת ומתפקדת באופן מלא וללא כל מגבלה. כמו כן, טוענות הנתבעות כי התובעת נמנעת מביצוע הניתוח הפשוט שהוצע לה, לשם שיפור דריכתה על הרגל, ובכך פועלת בניגוד לחובתה להקטין את נזקה. נימוקי אביה של התובעת לשאלה מדוע נמנעת התובעת מביצוע הניתוח, שיש בו כדי להפחית נכותה במחצית, היו לשיטת הנתבעות, חסרות כל טעם וכל נימוק ממשי.

13.   הנתבעות סבורות כי בניגוד לטענות התובעים, מסגרות העבודה הפוטנציאליות של התובעת, לא צומצמו כלל ועיקר, ואין כל מניעה שתעסוק בעתיד בהוראה, כפי שעלה מחקירת אמה. לשיטתן, אף לא הובאה כל עדות בדבר שאיפתה של התובעת לעסוק בתחום הוראת ספורט דווקא, ויש ליתן משקל רב לעובדה כי התובעת עצמה כלל לא העידה בבית המשפט, על אף שלא היתה כל מניעה לכך.

דיון והכרעה

14.   המחלוקת העיקרית שנטושה בין הצדדים בתביעה דנא, הינה בשאלה האם בכלל ארעה תאונת דרכים, ואם אכן ארעה כזו - האם ארעה בנסיבות הנטענות על ידי התובעים, ואכן חוסה היא תחת חוק הפיצויים. כאמור לעיל, הנתבעות מכחישות באופן גורף את נסיבות התאונה ואת חבותן לפיצוי התובעת, לרבות הנזק הנטען על ידה. ועל כן, וראשית לכל, תידון להלן שאלת חבותן של הנתבעות לתאונה הנטענת, ולשם כך אפנה לבחינת עדויות התביעה כפי שנשמעו בפניי.

עדותו של בעל הרכב, מר חסן אלקרינאוי